האם באמת הבראתי מקרוהן?

בגיל 10 חליתי בקרוהן ובגיל 32 החלמתי כמעט לחלוטין. בתהליך שארך שלושה חודשים נפטרתי מהרוב המוחלט של הסימפטומים שליוו אותי למעלה מעשרים שנה, הגעתי ממצב של חסימת מעיים קשה ולפני ניתוח למצב בריאותי שלא הכרתי מחיי. היום אני בת 37, ופרט לרגישויות קלות, העיכול שלי תקין. ללא גזים, ללא כאבי בטן, שלשולים קיימים רק כשאני אוכלת בצורה לא נכונה והם אינם חלק מהשגרה שלי, אני בריאה לפחות כמו אדם ממוצע שלא סוחב מחלה כרונית ובמובנים רבים מאוד הרבה יותר.

אני יודעת שזה בלתי נתפס לרוב האנשים שקוראים את הדברים האלה, גם בעיניי זה בלתי נתפס. ומכיוון שאני מבינה היום היטב את המנגנונים שהביאו את החולי וגם את המנגנונים שהביאו את ההחלמה, עצם ההחלמה לא מוזר בעיניי כלל, מה שנשאר בלתי נתפס זה עצם יתכנותה וקיומה של מערכת שלמה ומעוותת ששומרת מיליוני אנשים חולים, סובלים וחסרי תקווה.

האם הבראתי מקרוהן? לא יודעת אם לנסח זאת כך, התשובה מעט יותר מורכבת, אבל אני יכולה לומר בשקט ובביטחון שקרוהן, המחלה האיומה שהביאה אותי לתלות נוראית בתרופות מסוכנות ומזיקות, לאשפוזים חוזרים ונשנים, לשלשולים בלתי פוסקים, לכאבי תופת, לגזים, לדיכאון, לחרדות לחוסר תיאבון ולירידה קיצונית במשקל, שעינתה אותי ולא הפסיקה מילדותי ולמעלה מ-20 שנה – המחלה הזאת אינה חלק מהחיים שלי יותר, ושהסבירות שהיא אי פעם תשוב לחיי, לתפיסתי, שואפת לאפס. אם אוכל לנסח זאת בצורה יותר נאמנה להבנות שיש לי היום, במקום לומר "הבראתי מקרוהן" הייתי אומרת ש"קרוהן, המחלה" זאת המצאה של הגישה הרפואית הקונבנציונלית, מחלה שלא באמת קיימת, ומה שהביא לסבל שלי זה שורה של סיבות אחרות שלמדתי לפתור. ואם כך הדבר אז הרי שאוכל לומר – מעולם לא סבלתי מקרוהן, לא הבראתי מקרוהן אבל בפירוש אין לי קרוהן היום, לא קרוהן ולא סימפטומים של קרוהן. וגם לא תודעה של חולת קרוהן. והנה אסביר.

תחילה אני מציעה למי שלא קרא את סיפור ההחלמה שלי להתחיל משם כדי להבין עד כמה דרמטי ומדהים התהליך שעברתי. הייתי חולה מאוד מרבית חיי, עברתי זוועות שרק חולי קרוהן מכירים. כל חולי הקרוהן שפונים אלי לעזרה מציינים עד כמה הזוועות שהם עברו ועוברים יום יום דומים לאלו שתיארתי בסיפור ההחלמה שלי, ועד כמה קשה לתאר את הדברים לאדם שלא חווה את המחלה הנוראית הזאת. בשורה התחתונה כדאי לדעת, כדי למסגר את הדברים שאני מביאה כאן, שבגיל 10 אובחנתי כחולת קרוהן, וכן שמגיל 32, מהרגע שהכרתי ולמדתי את הגיונות ההיגיינה הטבעית ועד היום, בהיותי בת 37, אני חיה את חיי משוחררת מסימפטומים וללא כל סיוע תרופתי. הבריאות שלי איתנה ומשתפרת מיום ליום, ואני מדריכה ומלווה אנשים נוספים בתהליכי החלמה מדהימים כאלה. אפילו כדור של אקמול או אנטיביוטיקה לא עברו בגופי בשנים הללו שאני מיישמת את עקרונות ההיגיינה הטבעית, וזה ההיפך הגמור מה-20 שנה הקודמות לכך, בהן הייתי תלויה בתרופות קשות מאוד. המשקל שלי תקין, היציאות שלי תקינות, בדיקות הדם שלי תקינות ואני חיה את חיי בשקט ועם הזכות הגדולה להגשים את עצמי בכל המובנים שאדם בריא זכאי להם, משהו שלא האמנתי שיהיה חלק מחיי.

rsz_20160807_084557

רוב חיי האמנתי מאוד בפראדיגמה הקונבנציונלית, והתייחסתי לכל מני מרפאים אלטרנטיביים שמבטיחים ריפוי ממחלות כרוניות כאל שרלטנים שמנצלים את החולשה, הכאב וחוסר האונים של חולים כרוניים כדי למכור חלומות מופרכים. האמנתי שאם היה איזשהו פתרון למצב שלי, מישהו כבר היה מביא אותו למעבדות האקדמיה, בודק אותו במתודולוגיה מחקרית מבוקרת ומפרסם מאמר מדעי רשמי. כלומר האמנתי שהעובדה שאין איזה פתרון מוכר וידוע לחולי קרוהן מעידה על כך שאין אחד כזה בכלל. בגיל 23 הייתי במהלך לימודי התואר הראשון שלי בפסיכולוגיה, התחום האהוב עלי היה שיטות מחקר ופסיכולוגיה ביולוגית ואת רוב שעות היום בליתי במעבדות למדעי המוח באוניברסיטה, והתפרנסתי מללמד סטטיסטיקה ושיטות מחקר. אז היה לי בן זוג שגם הוא היה חולה בקרוהן (כן, זה באמת היה עניין, אם כי אולי פחות נדיר מכפי שזה נשמע כי השכיחות של קרוהן היום לא נמוכה בכלל), והוא סרב לקחת תרופות. אז הסתכלתי עליו כעל אדם חסר אחריות שנהנה לספר לעצמו כל מני סיפורים ולשכנע את עצמו שהמחלה תעבור מעצמה במקום לקחת אחריות בבגרות, ולטפל בעצמו.

עד היום אני מאמינה ששם בחוץ קיימות אינספור שרלטנויות שניזונות מכך שבמצב כל כך נואש כמו שקיים אצל חולים כרוניים שהרופאה הקונבנציונלית הכריזה על מחלתם כחשוכת מרפא, הביקוש לפתרונות קסם הוא גבוה ושדי קל לייצר פתרון שנראה מבטיח לאדם נואש. בשנות המחלה שלי שמעתי על שלל פתרונות אלטרנטיביים שעד היום אני רואה אותם כנעים בין אלמנטים שיכולים לספק תמיכה מועטה להחלמה לבין גורמים מזיקים בעליל: צמחי מרפא, חלב נאקות, דיקור סיני, כורכומין, אלוורה, סוגים משונים של תה וכו'. לא הכרתי אפילו אדם אחד שהגיע לרימיסיה ארוכה ויציבה וחי בבריאות וללא תלות בתרופות בזכות הישענות על פתרון כזה. ולא שאני מאמינה שאלו תוצרים של רמאויות זדוניות של הסוחרים בהם, אני מאמינה שגם הסוחרים משכנעים את עצמם שאלו פתרונות סבירים על רקע המצב שבו הם לא מכירים פתרון יותר משמעותי ויעיל.

הגרוע מבין הפתרונות המופרכים הוא הפתרון התרופתי הקונבנציונלי. כמי שנפל בחלקה לקחת חלק גדול מהתרופות המוצעות כיום לקרוהן אני יכולה להעיד שהסבל והנזק שנגרם לי מהתרופות רב מזה שנגרם לי מהמחלה עצמה. כל יום אני רואה בקבוצות הפייסבוק שעוסקות בקרוהן וקוליטיס אנשים שמספרים על נזקים איומים ובלתי הפיכים, הרס הכבד והרס של מערכות בסיסיות בגוף שלהם כתוצאה משימוש בתרופות. חלק מהחולים לא מצליחים לקבוע אם כאבי הבטן, החולשה ושאר הסימפטומים שהם סובלים מהם נובעים מהמחלה או מהתרופות. אם למדנו להאמין שהזוועות שרשומות על עלוני התרופות "רק רשומות שם בשביל חברות הביטוח", אז כדאי לחשוב על כך שוב ולהבין שאם תופעת לוואי כמו  "דלקת בלבלב", "בעיות בכבד" ו"ירידה בתפקוד מח העצם" רשומות מפורשות בעלון של אימורן, למשל, (אחת התרופות לקרוהן קשה, תרופה שנטלתי שנים רבות), כנראה שיש סיבה טובה מאוד לכך.

rsz_20160805_102957

הגורם לקרוהן לפי הגישה הקונבנציונלית

הגישה הקונבנציונלית תאמר שלא ברור מה המקור לקרוהן, אבל היא מסמנת את הגורם לסימפטומים באיזשהו פגם ברירית המעי, שמביא להיווצרות של דלקת כרונית במעי. חלק מהגישות הקונבנציונליות יכנו את המחלה "אוטואימונית" ויסבירו שקיים מנגון כרוני ולקוי שבו הגוף תוקף את עצמו. בכל מקרה, אף אחד מההסברים הקונבניציונליים לא עונה על השאלה – למה הגוף פועל בצורה כזאת מטורפת? וכולם מתייחסות לגוף כאל מערכת מקולקלת שיום אחד, ללא כל סיבה ברורה, הפסיק לעבוד כרגיל. הרופאים מספרים לנו שאין פתרון למצב הזה, ושכל מה שניתן לעשות הוא לנטול באופן קבוע תרופות שידכאו מערכות מסוימות בגוף וכך ימנעו את ההופעה של הסימפטומים. למרבה המזל ההיגיינה הטבעית מלמדת דברים הפוכים לחלוטין – שיש סיבה ברורה מאוד ל"קרוהן", כמו גם לשאר המחלות הכרוניות שנשחשבות חשוכות מרפא בגישה הקונבנציונלית, ושאם נצליח להסיר את הגורם לחולי, נוכל לכונן בריאות איתנה ואיכותית ולהנות ממנה לאורך שנים רבות.

הגורם ל"קרוהן" לפי ההיגיינה הטבעית

לפי ההיגיינה הטבעית הגורם לקרוהן, כמו גם לשאר המחלות הכרוניות, הוא פשוט מאוד עודף רעלים שמגיעים ברובם מאוכל לא מתאים שאנחנו רגילים לאכול, מתרופות, וכן מהרגלים לקויים כמו שינה ומנוחה שאינן מספקות, ניהול אורח חיים שמאופיין במתח נפשי רב וכו'. ההיגיינה הטבעית תאמר שהשלשולים, הדלקת, כאבי הבטן, חוסר התיאבון ושאר הסימפטומים שחווים חולי קרוהן הם לא תגובה "מקולקלת" של הגוף, אלא ניסיון נואש של הגוף להתמודד עם כמויות בלתי נסבלות של רעלים שהוא נאלץ לשאת בעקבות תזונה לקויה ואורח חיים לקוי. הגוף תמיד עושה את הדבר הנכון ביותר במסגרת הנסיבות. אף אחת מהטענות של ההיגיינה הטבעית לא תפתיע אף אחד, ולא הפתיעה גם אותי, ובכל זאת, לפני שהכרתי את ההיגיינה הטבעית וניסיתי ליישם את מה שידעתי על בריאות לא הצלחתי להגיע לתוצאות והסיבה היא שהידע הנפוץ על תזונה נכונה ועל יישום של אורחות חיים נכונים כל כך לא מדויק שמי שמנסה "לאכול בריא" ולעשות פעילות גופנית וכו' לפי הבנתו יתקשה מאוד להגיע לתוצאות. נדרשת למידה מעמיקה ובמקרים של מחלות כרוניות גם ליווי על ידי מדריך מנוסה.

"למה דווקא אני חולה בקרוהן?"

התגובה הראשונה שעולה אצל אנשים שאני מסבירה להם את התפיסה הזאת היא: "אבל אני אוכל הרבה יותר טוב מרוב האנשים שאני מכיר ודווקא אני חולה בקרוהן והם לא. אם קרוהן היה באמת תוצר של הצטברות רעלים ושל תזונה לקויה, אז למה אני חולה והם לא?"

התשובה היא כזאת – כולנו דומים בכך שהתזונה המערבית, ועודף הרעלים שנכנסים לגופנו באורח החיים המערבי מזיקים לנו, כולנו ניזוקים בשלב כזה או אחר ובדרך כזאת או אחרת. חלקנו נושאים רגישות באיזור העיכול, וחלק נושאים רגישויות באזורים אחרים. בהתאם, אצל כל אחד אזור אחר יפגע ויתחיל לתת סימפטומים כאותות ראשונים לבעיה. נדירים האנשים בחברה שלנו שנהנים מבריאות איתנה ואיכותית לאורך שנים עם יישום של התזונה המקובלת ואורוחות החיים המקובלים. העובדה שגוף מסוים מגיב לעודף הרעלים בדלקת במעי, וגוף אחר מגיב באסטמה, בבעיות עור, בכאבי שרירים או בהתקף לב היא העובדה הפחות חשובה לנו אם אנחנו רוצים לדעת איך לכונן בריאות. מה שחשוב לנו לדעת זה איך להסיר את הגורם המהותי והראשוני לכל המחלות כולן, והוא הלעטת הגוף ברעלים והפרעה למנגנוני הריפוי הטבעיים שלו.

rsz_20160801_071147

למדו את אומנות התזונה הנכונה ותמכו ביכולת של הגוף לרפא את עצמו

אם כן, אסכם את הבנותיי לגבי האבחנה – "קרוהן". מה שגורם לדלקת הכרונית שקיימת אצל המאובחנים ב"קרוהן" זה עודף רעלים בגוף. עודף רעלים שמגיעים בעיקר מתזונה לקויה ומתרופות, וכן משאר הרגלים שמקשים על הגוף לבצע תהליכים ביולוגיים בצורה תקינה ומביאים להצטברות נוספת של רעלים בגוף. הדבר תקף לגבי הרוב המוחלט של המחלות שנשחבות חשוכות מרפא בגישה הקונבנציונלית. אם אהיה מדויקת, לא הייתי קוראת למחלה שסבלתי ממנה "קרוהן" כי אני לא מסכימה שזאת מחלה שנובעת מאיזה קלקול רנדומלי של הגוף כפי שמגדירים זאת נציגי הגישה הקונבנציונלית שהמציאו, נושאים ומאבחנים את הסובלים כחולי "קרוהן". ומכיוון שהדלקת הכרונית במעי נובעת מתזונה לקויה, ומשאר מקורות רעילים כמו תרופות והרגלים לקויים, מה שצריך לעשות כדי לאפשר לגוף להחלים ולהגיע לבריאות איתנה זה לעבור לתזונה נכונה ומדויקת ולכונן התנהגויות שיאפשרו לו להפעיל בצורה תקינה את מנגנוני הריפוי והחידוש הטבעיים שלו ומבלי להפריע לו. זאת אומנות של ממש, לדעת איך לאכול נכון ואיך לאפשר לגוף לרפא את עצמו, וצריך ללמוד את האומנות הזאת, אבל הפתרון השורשי קיים ויכול לסייע לאנשים רבים מאוד להביא את הגוף שלהם לבריאות טובה הרבה הרבה יותר מכפי שהם למדו להאמין.

אני מציעה לכם לקרוא את סיפור ההחלמה שלי ואת עשרות העדויות שהצטברו בקבוצה שאני מנהלת על ריפוי של מחלות שנחשבות חשוכות מרפא ברפואה הקונבנציונלית, לגייס אמונה ותקווה ולצאת לדרך, ללמוד את כל מה שאתם יכולים על בריאות ולהטיל ספק בכל מה שלמדנו להאמין בתחום הזה.

פוסטים אחרונים

3 תגובות
  • אביבה דמיאן
    פורסם ב 12:52h, 16 נובמבר הגב

    שמחתי מאוד לקרוא את דברייך.שאם כי המחלה התגלתה אצלי באקראי לאחרונה ואני נאלצת לעיתים קרובות להדוף את התרוופת שרופאי הגסטרו מציעים לי ואף 'מפחידים' שאעשה נזק בעתיד אם לא אטול אותן כעת.
    הבעייה היחידה שמטרידה אותי ולדברי הרופאים היא תוצאת הקרוהן היא התפרצות אטבאיטיס בעין. שאילצה אותי ליטול סטרואידים ההאם התופעה מוכרת לך? אודה להיתייחסותך.

    • אביב ברכה
      פורסם ב 00:17h, 17 נובמבר הגב

      אביבה נעים מאוד, אני שמחה שהמאמר הגיע לידייך ומאחלת לך בריאות איתנה ובמהרה!

      אומר לך כך – קרוהן הוא תוצר של דלקת שפעמים רבות מערבת את הגוף כולו כמחלה שנחשבת אוטואימונית. וככזו פעמים רבות היא גם מלווה בתופעות אוטואימוניות נוספות כמו דלקת פרקים, מחלות עור אוטואימוניות וכו'. גם אטבאיטיס נחשבת כסוג כזה של מחלה שמופיעה כסמן של דלקת אוטואימונית או כתוצר נלווה של רמות דלקת גבוהה בגוף מסיבות אחרות. דלקות אוטואימוניות מקושרות פעמים רבות לדליפות של רכיבים בלתי מעוכלים מהמעי לדם כתוצאה מתזונה לא נכונה ותפקוד לא תקין של המעי. הרכיבים הללו מעוררים את תגובת המערכת החיסונית וכל הקומפלקס הדלקתי שנוצר מגיע אצל כך אחד מהסובלים מהתופעה למקום אחר בגוף. אצלך התופעה הזאת מתבטאת בעיניים. בשורה התחתונה גם אני מאמינה, כמו רופאייך, שיש קשר משמעותי בין הקרוהן למחלת העיניים.

      הפתרון למצב הזה הוא להסיר את הגורמים לדלקת ולדליפת תוכן המעי לדם. את זה ניתן לעשות עם שינויים תזונתיים בעיקר וגם עם הרבה הקפדה על מנוחה ושינה ועל המנעות מסטרס. הצעדים הללו ישפרו את העיכול, את העיניים, את הבריאות הכללית הנוכחית ואת בריאתך בעתיד.

  • כהן סיניורה
    פורסם ב 06:35h, 17 ינואר הגב

    אני בסרט הזה 25 שנים.
    קראתי בעיון רב את הפוסט על מחלתך.
    וכן אני עברתי את כל מסע העינויים הזה.
    לחק לי זמן רב להבין שהתרופות רק הזיקו ליואף גרמו לבעיות נוספות כפי שציינת :פגיעה קשה בלבלב, כבד,דלקת פרקים בעיות בעניים ועוד ועוד.כחמש שנים הוזנתי בפורמולה מודולן ומרקים צחים.
    לקח לי זמן להבין שזה לא מה שירפא או יביא אותי למצב של רימיסיה כי גם בזמן שנימנעתי ממזון רגיל היו התקפים ואיפוזים..

    למעלה משנה אני ללא תרפות ומישתדלת לםיצרוך מזון שונה מבעבר.ועוקבת ומקשיבה לגוף.כל פעם מורידה מהתפריט סוג מזון שגרם לחסימה כאבים ועוד סימפטומים אחרים.
    מ
    פ

פרסום תגובה